As short as possible

Jesus speaks of his “Father in Heaven”. The father is not in Heaven. The father is what in Hindu is referred to as “Brahman”, the “Tao” of Lao Tse, the reality Gudo Nishijima - as others, - speaks about. Whatever the reason Jesus was using the expression as he did, - you might say the Heaven is in the Father, - not the other way around. - If it exists at all, - that is: - You might say nothing exists at all else than this “father” - the reality, - and all else is its dream, our dream, - but put this aside, - and I have not witnessed this last point, - if we do see the Heaven and the Earth as existing, - than they are inside of the father, - never have left its womb, - as I said in the beginning.

Written on September 12^th 2001. I might wish someone else would have written it, - but as I do not know of anyone who did in an accessible manner here on the web, - I wrote this. So far.

Idiots LTD

I wrote some daring things here, - so I might add another one.

Here in Israel, and perhaps elsewhere too, - women and perhaps men too of some branch of Judaism, whatever it’s called, - believe in the idea of having women rabbis.

- It may be doubtful whether Judaism could be called a religion at all, - rejecting Christ. Quite foolishly people who believe themselves to be men of faith do not think the matter of whether Jesus is the messiah or not - as a matter of fact, - should be cleared. They just think Jews would be Jews and Christians would be Christians as if this is not an actual thing which ought to be true or untrue. I related to that somewhat in this post. - But here this is not the matter about which I am writing.

- However, putting aside the question of the room of Judaism as a religion rejecting the main figure related to it, (as Jesus is clearly more important than Abraham or Moses or Elijah) the issue here is about the idea of a woman rabbi.

Obviously the attitude reflected is rooted in some idea of equality, but it seems to reflect absence of wisdom. Not very surprising if we initially consider this is some branch where those advanced in their own view imagine they could shape their religion as they like according to secular ideas. - In Hindu or in Buddhism such an idea, - of a woman taking the place of a shephered of believers, is acceptable. Whatever the reason. - In Western religions, - Christianity, Islam and Judaism, - this is not the situation. - A woman can’t take the place as a man could after a mere qualification as the common standard is.

- It is not absolutely impossible for a woman to take leadership in the relevant field, - but it is not at all the same as it is for a man, - as ignorant or foolish reconstructors of religion would imagine in their materialistic views. - If a woman has attained to the level of a saint, which means the thinking of the heart of such a person has completed its developement, - than she could lead others in the field of spirit in the relevant communities. Not to speak of course if she is a prophet. But as for lower forms of guidance, - the reality in the fields of religion and spirit is not the same as in the secular world and its institutions. So far.

טובות השתיים

קיימים פסוקים י׳-יב׳ בפרק יב׳ בספר קהלת. - לפסוקים יא׳-יב׳ מופיע קישור מימין ברשימת הקישורים. בפרט קיים שם פסוק יב׳.



- ”בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי-חֵפֶץ וְכָתוּב-יֹשֶׁר דִּבְרֵי-אֱמֶת. - דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי-אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד. - וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי, - הִזָּהֵר עֲשׂוֹת-סְפָרִים-הַרְבֵּה-אֵין-קֵץ וְלַהַג-הַרְבֵּה יְגִעַת-בָּשָׂר.“.



- עניינינו בפסוק האחרון, - השלישי. - השניים האחרים ע״מ להעמידו בהקשרו.


- לא שההקשר כל כך משמעותי כאן, - אבל אעפ״כ.


- ההבלים שהפרשנים המוסמכים בעיני רבים מסוגלים לכתב כאן עשויים להחשב כמהממים. מי שנחשבים לאורים ותומים בעיני תמימי דרך מלהגים בהעדר כנות מובהק לכאורה או - יתכן לחילופין - בטפשות ממשית גרידא, - בהתייחס לדברים המצוטטים. - רש״י למשל מוצא שהרועה האחד שבטקסט כאן הוא משה, אם כי אבן עזרא מציין בניגוד לכך את המובן מאליו.

לא שאני בקי או מתעניין בפסולת הזו, - בדקתי ככלל לצרך כתיבת הדברים כאן. - האטימות של אנשי הדת עומדת למכשול אולטימטיבי כמעט אל מול הבנת האזהרה של מי שלא זוהם בתלמודם המשובש (- ראו גם בהמשך) וברוחם האופיינית שאינה מתאפיינת בנקיון או בצלילות.


אבל, בכ״א, - מה שרציתי לכתב כאן כעקר הדברים הוא שעמנו (- עם ישראל) מוצא היה עצמו במצב שונה מאד בימים אלה, וזמן רב קודם לכן, - אילו הובנו הדברים (הפשוטים למדי) שבפסוק האמור.



קיימים גם פסוקים ה׳-יב׳ בפרק טז׳ בבשורה ע״פ מתי בברית החדשה.



- ”וַיָּבֹאוּ הַתַּלְמִידִים אֶל־עֵבֶר הַיָּם וְהֵם שָׁכְחוּ לָקַחַת אִתָּם לָחֶם. וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם רְאוּ וְהִשָׁמְרוּ לָכֶם מִשְּׂאֹר הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים. וַיַּחְשְׁבוּ כֹה וָכֹה בְּקִרְבָּם וַיֹּאמְרוּ עַל־דְּבַר שֶׁלּא־לָקַחְנוּ אִתָּנוּ לָחֶם. וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה מָה־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם אֲשֶׁר לֹא־לְקַחְתֶּם אִתְּכֶם לָחֶם? - הַעוֹד לֹא תַשְׂכִּילוּ וְלֹא תִּזְכְּרוּ אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת־הַלֶּחֶם לַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְכַמָּה סַלִּים נְשָׂאתֶם? - וְאֶת־שֶׁבַע כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם לְאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ וְכַמָּה דוּדִים נְשָׂאתֶם? - אֵיךְ לֹא תָבִינוּ כִּי לֹא עַל־הַלֶּחֶם אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הִשָׁמְרוּ לָכֶם מִשְּׂאֹר הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים? אָז הֵבִינוּ כִּי לֹא אָמַר לָהֶם לְהִשָׁמֵר מִשְּׂאֹר הַלֶּחֶם כִּי אִם־מִלִּמוּד הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים.“.



- גם כאן הפסוק הראשון רק לצורך הקשר הדברים. - עניינינו באזהרה של קהלת מקדם (רק הפסוק האחרון בציטוט הראשון הלכה למעשה) ובאזהרה של ישוע מאוחר יותר. הטקסט השני - מתוך הברית החדשה, - אינו בהכרח מדוייק לחלוטין כתיעוד מילולי, - ישוע ותלמידיו לא דברו יוונית כמופיע במקור שם וכאן שוב מתורגמים הדברים לעברית. - מכל מקום לא נראה שחשיבות רבה לדברים לצרך הבנת האזהרה. כמו״כ, במקום שמופיע לעיל ”אמרתי אליכם“ מצאתי בטקסט ”אמרתי אליהם“ ותיקנתי כאן אבל זו מן הסתם שגיאה שם. - עוד לצרך הבנת ההקשר והטעם להתייחסות לאותם למדנים הנזכרים מפני תלמודם האזהרה, - ניתן לעיין בדברים שקדם לכן שם.


- אבל מכל מקום ואעפ״כ ביסודו של דבר והלכה למעשה די במופיע.

- אילו נשמעה האזהרה הראשונה לא באה השנייה. - שווה לבדק אילו שטויות רש״י כותב בעניין הראשון כאמור. - אבל אם אמרנו (אמרתי, ז.א, - כמובן) שאילו זכו דבריו של קהלת להתייחסות הראויה אז היה עמנו מוצא עצמו במצב שונה לחלוטין בהמשך לכך, - אז ניתן לומר גם שאילו זוכה הייתה האזהרה השנייה לתשומת לב ולהתייחסות כנדרש לא רק בקרב תלמידיו הנבונים של האיש מנצרת אלא גם בקרב העם בקרבו נולד המשיח ואליו פנה בתחילה, - אז היה גם המצב בארצנו ובמדינתנו שונה מהותית משהינו.


ניתן להסביר, - אבל לא בהכרח רצוי. העיסוק בפרטים הורג לעיתים את ההבנה שאינה תלויה בו דוקא. - מוטב, - נראה, - להותיר את הדברים כך. אם כי כל מי שעיניו בראשו יבחין כי שנעשה בפעל הוא בדיוק היפוכו של שמנחה קהלת לעשותו. - אבל היום החולין מושל בכל, - ככלל, - העיוות עדיין חי וקיים והפח יקוש כמו״כ אמנם לרגלי הנופלים בו לעיתים, - (ובפעל גם מבין מי שהיו חברי הקרובים) אבל מרבית האוכלוסיה כמובן שאינה עונה בדברים ואין הם בראש מעייניה.

- אישית, - אין הנצרות, ולא היהדות, (וגם לא האיסלם, - אם יש צרך לציין) תואמות את רוחי, נראה, - והעיסוק ב-”אב שבשמים“ לא זו בלבד שאינו מושך אותי אלא שגם נראה מבחינה מסויימת מוזר ביותר, - עניינו הראשון של כל אדם מן הסתם סביר שיהיה בשיוכל למצא בו עצמו ובשיוכל לעשות את עצמו לו, - או אם לא כן במהות הכל או במהות לכשעצמה, - כל חיפוש של אובייקט אחר או בקשה אחר כזה נראים ביסודו של דבר משניים בחשיבותם ואפילו נובעים ממידה של שטחיות. - לא בכך העניין כאן אבל יש שני שירים שכתבתי בהתייחס לאווירה דוחה למדי העשויה להמצא במקום שבו שונה הדרך מנתיבה התואם את דבריי האחרונים, קישורים מופיעים ברשימת הדפים; - במכוון לא הבאתי כאן ע״מ שלא להסיט את תשומת הלב משבקשתי להצביע עליו במופיע לעיל, - נניח את זה הצידה, - שתי האזהרות עומדות בכל מקרה, - וכלל קיים הוא שככל שאדם חכם פחות יותר כך קל יותר לשכנעו בהיותו חכם יותר. - לא תמיד אבל הכלל קיים.

עד כאן. - היה מי שהזהיר אותי מפני ה-”חזרה בתשובה“. אני לא מניח שהייתי יכול ליפול בפח הזה אבל בכל מקרה נחסכה רעה מובהקת. - מפתה מאד לנסות ולהבהיר את השיבוש העמוק שביהדות הנוהגת כמחרשה שראשה טמון באדמה ומשכך עיוורת לאור השמש, - ומנגד כמו״כ זרמים מתקדמים בעיני עצמם המדמים בנפשם שניתן ליצור דת כבקשתך ע״פ אמות מידה של חולין; - וכאמור כמובן ברקע הדברים החילוניים הגמורים שבעיניהם הכל הבל מוחלט ואינו ראוי לתשומת לב או להתייחסות כלשהי מצד בן אנוש משכיל ע״פ דרכם. אבל לא. עד כאן, כאמור.

1.10.2021

Just a thought which has occurred to me right now, - (see date above) just a question as said: - There is the story of Moses going up on Mount Sinai, there was some other post I wanted to write related to that but I just started and never got it finished, - (if I finish it I’ll add a link) but as for the matter here: - When Moses was up there his brother had the gold calf mask made and people who had been waiting for Moses to come down were worshiping it.

Was this at the will of God or was it not?
- Was this in accordance with the will of this one or was it not?
It is said all is at his will, - is it not? So how about this? Was this incident seemingly raising his fury at his will? - If so - what kind of fury is that?

- It is not complicated. - It is not a matter of many details. Is it refined? You judge. - Never mind. - But what might be said? - Either not all is at his will, - as some apparently claim and believe, - or this anger and disapproval may be quite ungraspable. Or maybe there’s a third answer. People generally believe, as it seems, - that “God”, and “the Lord”, and the “Father in Heaven”, - are one and the same, - merely synonyms expressing the same thing. Perhaps it is not so? All is in accord with the will of the Father, - provided there is any such thing, - but as for the others perhaps it is different.

Anyway, I did not intend to get into this wondering of the third possibility, - I did only intend to present the initial wondering referred to here. Plus I’d mention the wonderings of secular, of materialistics, - here in this issue, - are worthless. - This is not intended for those who think the whole issue is bullshit from the start, - though they might rejoice it in their stupid way.

Wtf.

the Four Elements of the Social Relations of the Bodhisattva

Chapter 45 in the Shobogenzo (in the Nishijima translation) is entitled “the Four Elements of a Bodhisattva’s Social Relations” - Bodaisatta-shishobo. Master Dogen lists them as free giving, kind speech, helpful conduct and cooperation. In the English translation that is. - “Free giving” is according to the footnotes the Sanskrit dana, - same as the first paramita, - that is just “giving” as it seems. - The “free” is quite clearly added by the translators just in order to clarify the meaning, to avoid some possible mistake in grasping what exactly it is about, - but essentially you might say the “free” is as if in square brackets. - Where the translation gives “kind speech” it says (in the footnotes) the expression Dogen was using is “loving words”. Helpful conduct is said to originate in Sanskrit where it was “useful conduct”. - (Also regarding the Japanese itself I got the impression “beneficial conduct” is a bit more exact in itself but has been altered to fit the text) As for “cooperation” - in Japanese (- that is in the text in the Shobogenzo) it’s “identity of task” and prior to that in Sanskrit “identity of purpose”.


- Fundamentally, - as it seems to me, - these would be giving, consideration, assistance and unity.


- “Unity” would be equal to love in a way perhaps, - but what has made me write this post was thinking of the fourth element as unity, - which seemed to have been better defined, - in the context at least.

Giving - as it seems to me, - would originate with not being too severely attached to things. - Not seeing possessions as too rigidly founded. - Than things would more easily be able to pass back and forth in accordance with necessities. - Their being “yours” or belonging to others has less weight and subsequently they can more freely shift in between different owners – who still, then, would not be holding them too tight.

- Consideration seems to be rooted in noticing the pain of others. - Then consideration would naturally follow. – Obviously you don’t go around inspecting in search of pain in hearts of others, - a natural tendency has to appear or be developed.

- Assistance seems to be on the path to unity. - It must originate with some sense of unity, - though not necessarily conscious or aware; where the needs of others in themselves are inevitably also notices - obviously, - otherwise how are you to assist them? - It is inevitably a form of giving, - and is motivated by consideration. - It is a more whole form while the other two may be somewhat of more preliminary factors. - Plus, if I said consideration is related to pain of others, - here joy too would take a more significant part in the process. Or so it seems.

- Unity may be only in the hands of Buddhas. The common phrase (- appearing repeatedly in the Lotus Sutra) of “a Buddha alone, together with Buddhas” might be in place. - It is what assistance is aimed at and inspired by, - and - you might also say - (if you don’t mind being corny, that is) its perfect and ultimate culmination. - “Love” is what us ignorant beings would observe as the outcome.


It would be about non differentiation, - about treating others equally as we would treat ourselves.

- Master Dogen also relates to a notion related to the aim (- purpose) rather than to the means: - “The sea does not refuse water”.

- Where a natural tendency of coming near the situation is attempted to be described.

But that is still just coming near. - Though it is not just about being concerned with the conduct, - as I referred; - it is about a fundamental notion of not being separate: - The sea not refusing water, - mountains not refusing earth, - and the enlightened rulers not having a remote dislike for the masses; - where the natural tendency brings about further progress of unity-having-been-come-closer-to, and actual submergence would be - even if slightly, - taking place.

(Written 31.8-10.9 2021) So far for this post. (Written 31.8-10.9 2021)