קיימים פסוקים י׳-יב׳ בפרק יב׳ בספר קהלת. - לפסוקים יא׳-יב׳ מופיע קישור מימין ברשימת הקישורים. בפרט קיים שם פסוק יב׳.
- ”בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי-חֵפֶץ וְכָתוּב-יֹשֶׁר דִּבְרֵי-אֱמֶת. - דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי-אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד. - וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי, - הִזָּהֵר עֲשׂוֹת-סְפָרִים-הַרְבֵּה-אֵין-קֵץ וְלַהַג-הַרְבֵּה יְגִעַת-בָּשָׂר.“.
- עניינינו בפסוק האחרון, - השלישי. - השניים האחרים ע״מ להעמידו בהקשרו.
- לא שההקשר כל כך משמעותי כאן, - אבל אעפ״כ.
- ההבלים שהפרשנים המוסמכים בעיני רבים מסוגלים לכתב כאן עשויים להחשב כמהממים. מי שנחשבים לאורים ותומים בעיני תמימי דרך מלהגים בהעדר כנות מובהק לכאורה או - יתכן לחילופין - בטפשות ממשית גרידא, - בהתייחס לדברים המצוטטים. - רש״י למשל מוצא שהרועה האחד שבטקסט כאן הוא משה, אם כי אבן עזרא מציין בניגוד לכך את המובן מאליו.
לא שאני בקי או מתעניין בפסולת הזו, - בדקתי ככלל לצרך כתיבת הדברים כאן. - האטימות של אנשי הדת עומדת למכשול אולטימטיבי כמעט אל מול הבנת האזהרה של מי שלא זוהם בתלמודם המשובש (- ראו גם בהמשך) וברוחם האופיינית שאינה מתאפיינת בנקיון או בצלילות.
אבל, בכ״א, - מה שרציתי לכתב כאן כעקר הדברים הוא שעמנו (- עם ישראל) מוצא היה עצמו במצב שונה מאד בימים אלה, וזמן רב קודם לכן, - אילו הובנו הדברים (הפשוטים למדי) שבפסוק האמור.
קיימים גם פסוקים ה׳-יב׳ בפרק טז׳ בבשורה ע״פ מתי בברית החדשה.
- ”וַיָּבֹאוּ הַתַּלְמִידִים אֶל־עֵבֶר הַיָּם וְהֵם שָׁכְחוּ לָקַחַת אִתָּם לָחֶם. וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם רְאוּ וְהִשָׁמְרוּ לָכֶם מִשְּׂאֹר הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים. וַיַּחְשְׁבוּ כֹה וָכֹה בְּקִרְבָּם וַיֹּאמְרוּ עַל־דְּבַר שֶׁלּא־לָקַחְנוּ אִתָּנוּ לָחֶם. וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה מָה־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם אֲשֶׁר לֹא־לְקַחְתֶּם אִתְּכֶם לָחֶם? - הַעוֹד לֹא תַשְׂכִּילוּ וְלֹא תִּזְכְּרוּ אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת־הַלֶּחֶם לַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְכַמָּה סַלִּים נְשָׂאתֶם? - וְאֶת־שֶׁבַע כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם לְאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ וְכַמָּה דוּדִים נְשָׂאתֶם? - אֵיךְ לֹא תָבִינוּ כִּי לֹא עַל־הַלֶּחֶם אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הִשָׁמְרוּ לָכֶם מִשְּׂאֹר הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים? אָז הֵבִינוּ כִּי לֹא אָמַר לָהֶם לְהִשָׁמֵר מִשְּׂאֹר הַלֶּחֶם כִּי אִם־מִלִּמוּד הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים.“.
- גם כאן הפסוק הראשון רק לצורך הקשר הדברים. - עניינינו באזהרה של קהלת מקדם (רק הפסוק האחרון בציטוט הראשון הלכה למעשה) ובאזהרה של ישוע מאוחר יותר. הטקסט השני - מתוך הברית החדשה, - אינו בהכרח מדוייק לחלוטין כתיעוד מילולי, - ישוע ותלמידיו לא דברו יוונית כמופיע במקור שם וכאן שוב מתורגמים הדברים לעברית. - מכל מקום לא נראה שחשיבות רבה לדברים לצרך הבנת האזהרה. כמו״כ, במקום שמופיע לעיל ”אמרתי אליכם“ מצאתי בטקסט ”אמרתי אליהם“ ותיקנתי כאן אבל זו מן הסתם שגיאה שם. - עוד לצרך הבנת ההקשר והטעם להתייחסות לאותם למדנים הנזכרים מפני תלמודם האזהרה, - ניתן לעיין בדברים שקדם לכן שם.
- אבל מכל מקום ואעפ״כ ביסודו של דבר והלכה למעשה די במופיע.
- אילו נשמעה האזהרה הראשונה לא באה השנייה. - שווה לבדק אילו שטויות רש״י כותב בעניין הראשון כאמור. - אבל אם אמרנו (אמרתי, ז.א, - כמובן) שאילו זכו דבריו של קהלת להתייחסות הראויה אז היה עמנו מוצא עצמו במצב שונה לחלוטין בהמשך לכך, - אז ניתן לומר גם שאילו זוכה הייתה האזהרה השנייה לתשומת לב ולהתייחסות כנדרש לא רק בקרב תלמידיו הנבונים של האיש מנצרת אלא גם בקרב העם בקרבו נולד המשיח ואליו פנה בתחילה, - אז היה גם המצב בארצנו ובמדינתנו שונה מהותית משהינו.
ניתן להסביר, - אבל לא בהכרח רצוי. העיסוק בפרטים הורג לעיתים את ההבנה שאינה תלויה בו דוקא. - מוטב, - נראה, - להותיר את הדברים כך. אם כי כל מי שעיניו בראשו יבחין כי שנעשה בפעל הוא בדיוק היפוכו של שמנחה קהלת לעשותו. - אבל היום החולין מושל בכל, - ככלל, - העיוות עדיין חי וקיים והפח יקוש כמו״כ אמנם לרגלי הנופלים בו לעיתים, - (ובפעל גם מבין מי שהיו חברי הקרובים) אבל מרבית האוכלוסיה כמובן שאינה עונה בדברים ואין הם בראש מעייניה.
- ”בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי-חֵפֶץ וְכָתוּב-יֹשֶׁר דִּבְרֵי-אֱמֶת. - דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי-אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד. - וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי, - הִזָּהֵר עֲשׂוֹת-סְפָרִים-הַרְבֵּה-אֵין-קֵץ וְלַהַג-הַרְבֵּה יְגִעַת-בָּשָׂר.“.
- עניינינו בפסוק האחרון, - השלישי. - השניים האחרים ע״מ להעמידו בהקשרו.
- לא שההקשר כל כך משמעותי כאן, - אבל אעפ״כ.
- ההבלים שהפרשנים המוסמכים בעיני רבים מסוגלים לכתב כאן עשויים להחשב כמהממים. מי שנחשבים לאורים ותומים בעיני תמימי דרך מלהגים בהעדר כנות מובהק לכאורה או - יתכן לחילופין - בטפשות ממשית גרידא, - בהתייחס לדברים המצוטטים. - רש״י למשל מוצא שהרועה האחד שבטקסט כאן הוא משה, אם כי אבן עזרא מציין בניגוד לכך את המובן מאליו.
אבל, בכ״א, - מה שרציתי לכתב כאן כעקר הדברים הוא שעמנו (- עם ישראל) מוצא היה עצמו במצב שונה מאד בימים אלה, וזמן רב קודם לכן, - אילו הובנו הדברים (הפשוטים למדי) שבפסוק האמור.
קיימים גם פסוקים ה׳-יב׳ בפרק טז׳ בבשורה ע״פ מתי בברית החדשה.
- ”וַיָּבֹאוּ הַתַּלְמִידִים אֶל־עֵבֶר הַיָּם וְהֵם שָׁכְחוּ לָקַחַת אִתָּם לָחֶם. וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם רְאוּ וְהִשָׁמְרוּ לָכֶם מִשְּׂאֹר הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים. וַיַּחְשְׁבוּ כֹה וָכֹה בְּקִרְבָּם וַיֹּאמְרוּ עַל־דְּבַר שֶׁלּא־לָקַחְנוּ אִתָּנוּ לָחֶם. וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה מָה־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם אֲשֶׁר לֹא־לְקַחְתֶּם אִתְּכֶם לָחֶם? - הַעוֹד לֹא תַשְׂכִּילוּ וְלֹא תִּזְכְּרוּ אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת־הַלֶּחֶם לַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְכַמָּה סַלִּים נְשָׂאתֶם? - וְאֶת־שֶׁבַע כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם לְאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ וְכַמָּה דוּדִים נְשָׂאתֶם? - אֵיךְ לֹא תָבִינוּ כִּי לֹא עַל־הַלֶּחֶם אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הִשָׁמְרוּ לָכֶם מִשְּׂאֹר הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים? אָז הֵבִינוּ כִּי לֹא אָמַר לָהֶם לְהִשָׁמֵר מִשְּׂאֹר הַלֶּחֶם כִּי אִם־מִלִּמוּד הַפְּרוּשִׁים וְהַצַּדּוּקִים.“.
- גם כאן הפסוק הראשון רק לצורך הקשר הדברים. - עניינינו באזהרה של קהלת מקדם (רק הפסוק האחרון בציטוט הראשון הלכה למעשה) ובאזהרה של ישוע מאוחר יותר. הטקסט השני - מתוך הברית החדשה, - אינו בהכרח מדוייק לחלוטין כתיעוד מילולי, - ישוע ותלמידיו לא דברו יוונית כמופיע במקור שם וכאן שוב מתורגמים הדברים לעברית. - מכל מקום לא נראה שחשיבות רבה לדברים לצרך הבנת האזהרה. כמו״כ, במקום שמופיע לעיל ”אמרתי אליכם“ מצאתי בטקסט ”אמרתי אליהם“ ותיקנתי כאן אבל זו מן הסתם שגיאה שם. - עוד לצרך הבנת ההקשר והטעם להתייחסות לאותם למדנים הנזכרים מפני תלמודם האזהרה, - ניתן לעיין בדברים שקדם לכן שם.
- אבל מכל מקום ואעפ״כ ביסודו של דבר והלכה למעשה די במופיע.
ניתן להסביר, - אבל לא בהכרח רצוי. העיסוק בפרטים הורג לעיתים את ההבנה שאינה תלויה בו דוקא. - מוטב, - נראה, - להותיר את הדברים כך. אם כי כל מי שעיניו בראשו יבחין כי שנעשה בפעל הוא בדיוק היפוכו של שמנחה קהלת לעשותו. - אבל היום החולין מושל בכל, - ככלל, - העיוות עדיין חי וקיים והפח יקוש כמו״כ אמנם לרגלי הנופלים בו לעיתים, - (ובפעל גם מבין מי שהיו חברי הקרובים) אבל מרבית האוכלוסיה כמובן שאינה עונה בדברים ואין הם בראש מעייניה.
- אישית, - אין הנצרות, ולא היהדות, (וגם לא האיסלם, - אם יש צרך לציין) תואמות את רוחי, נראה, - והעיסוק ב-”אב שבשמים“ לא זו בלבד שאינו מושך אותי אלא שגם נראה מבחינה מסויימת מוזר ביותר, - עניינו הראשון של כל אדם מן הסתם סביר שיהיה בשיוכל למצא בו עצמו ובשיוכל לעשות את עצמו לו, - או אם לא כן במהות הכל או במהות לכשעצמה, - כל חיפוש של אובייקט אחר או בקשה אחר כזה נראים ביסודו של דבר משניים בחשיבותם ואפילו נובעים ממידה של שטחיות. - לא בכך העניין כאן אבל יש שני שירים שכתבתי בהתייחס לאווירה דוחה למדי העשויה להמצא במקום שבו שונה הדרך מנתיבה התואם את דבריי האחרונים, קישורים מופיעים ברשימת הדפים; - במכוון לא הבאתי כאן ע״מ שלא להסיט את תשומת הלב משבקשתי להצביע עליו במופיע לעיל, - נניח את זה הצידה, - שתי האזהרות עומדות בכל מקרה, - וכלל קיים הוא שככל שאדם חכם פחות יותר כך קל יותר לשכנעו בהיותו חכם יותר. - לא תמיד אבל הכלל קיים.
עד כאן. - היה מי שהזהיר אותי מפני ה-”חזרה בתשובה“. אני לא מניח שהייתי יכול ליפול בפח הזה אבל בכל מקרה נחסכה רעה מובהקת. - מפתה מאד לנסות ולהבהיר את השיבוש העמוק שביהדות הנוהגת כמחרשה שראשה טמון באדמה ומשכך עיוורת לאור השמש, - ומנגד כמו״כ זרמים מתקדמים בעיני עצמם המדמים בנפשם שניתן ליצור דת כבקשתך ע״פ אמות מידה של חולין; - וכאמור כמובן ברקע הדברים החילוניים הגמורים שבעיניהם הכל הבל מוחלט ואינו ראוי לתשומת לב או להתייחסות כלשהי מצד בן אנוש משכיל ע״פ דרכם. אבל לא. עד כאן, כאמור.
עד כאן. - היה מי שהזהיר אותי מפני ה-”חזרה בתשובה“. אני לא מניח שהייתי יכול ליפול בפח הזה אבל בכל מקרה נחסכה רעה מובהקת. - מפתה מאד לנסות ולהבהיר את השיבוש העמוק שביהדות הנוהגת כמחרשה שראשה טמון באדמה ומשכך עיוורת לאור השמש, - ומנגד כמו״כ זרמים מתקדמים בעיני עצמם המדמים בנפשם שניתן ליצור דת כבקשתך ע״פ אמות מידה של חולין; - וכאמור כמובן ברקע הדברים החילוניים הגמורים שבעיניהם הכל הבל מוחלט ואינו ראוי לתשומת לב או להתייחסות כלשהי מצד בן אנוש משכיל ע״פ דרכם. אבל לא. עד כאן, כאמור.
