I do not intend to translate it, and I do not see a point in it. There may be such one or two posts in the future, - but in general of course thing will be as they are. The story is titled “Attention Deficit Disorder” and would not be, I guess, - anything you might expect coming across its name. Some of the readers here do understand Hebrew, even if a few, - and the blog is free of charge, as you know.
- Others, - see you next time - hopefully.
הפרעת קשב
בארץ רחוקה, לפני שנים רבות, חי לו מלך. ולו ממלכה, - אותה ארץ, ומלכה. ולהם בן – נסיך, - אשר הגיע לפרקו וטרם נישא.
וביום מן הימים, הגיעה – נתדפקה על דלת הארמון, - בריה צנועה. נסיכה – לדבריה, - מאחת הממלכות השכנות, - אשר נתגלגלה לאשר נתגלגלה ובקשה מחסה ללילה – ובבקר – תמשיך את דרכה, אם בשובה לביתה ולארמונה ואם למחוז חפצה בדרכה זו – יהיה אשר יהיה.
והנסיך, - נראה – אשר לא מוטרד היה ככלל מהעדר רעיה דווקא ואפילו לנוכח מעמדו כיורש העצר, - דומה היה, או יתכן ניכר – כי עלתה בדעתו האפשרות, - ולו קלות, - בעניינה של האורחת המזדמנת וגלה עניין, - אף אם קל – בדמות החדשה אשר הופיעה בארמון, שם הדמויות – ככלל – מוכרות כולן - וידועות, - והחדשות אינן רבות, והדברים ידועים ושגורים.
והמלכה, - אשת המלך, אם הנסיך, - בקשה – יתכן משום כך, - לעמד על אם אמנם נסיכה היא אשר נזדמנה כאמור לארמון, - או אם – יתכן – תרמית כאן, - ונוכלת היא הטוענת לשאינה ולשלא תהיה ואף שאינו מוכר לה – ניתן לומר – לאמיתו של דבר.
הילכך, - הורתה להציעה את יצועה של האורחת באין-ספור מצעים, זה על גבי זה, - עד כי נדרשה לסלם על מנת לטפס ולנוח שם. ובאין רואה, נגשה המלכה, - והניחה – תחת לאלה – גרגר אפונה.
וירד הלילה ועלו דרי הארמון על יצועם, איש ואשה, - ואותה נסיכה – אם נסיכת-אמת ואם לאו ומתחזה – בהם. וישנו. רובם, - כמסתבר.
ובקר, - ונשאלה זו באם ישנה כהלכה – בידי מארחיה, - כטבעם של מארחים החפצים לדעת אם יצאו ידי חובתם ככאלה, - והנסיך ואמו המלכה בהם, בין השואלים. ותשובתה, - לאחר דברים הבאים להפיס לב יושבי הארמון בדבר איכות מצעיה וטיבם, - כי אעפ"כ נתהפכה ושבה ונתהפכה מלוא כל הלילה כולו מטעם לא-ידוע ולהרדם לא עלה בידה. ובקשה המלכה לומר – נוכח כך, - "נסיכה אמיתית" – כשהניחה דעתה כאמור, אלא שלא כך היה ולא כך נסתיימו הדברים.
בכעין טירה, המרוחקת כמטווחי קשת ואולי אף מעט למעלה מכך מן הארמון, חיה קבוצה של בריות חסרות דעת אף אם פקחיות, שוטות אך מלומדות, מבטן קודר ומצער ונעוץ עיתים בקרקע, אשר באותם ימים נסתגרה במשכנה ולא רב נזקה לעולם המאיר עדיין דאז. שכלתנים היו שוכני אותו מקום – מבנה כאמור, - ומוזרה תורתם, - וכל עולמם מחשבות יבשות כקורי עכביש ומסובכות כמוהם – חכמה אחרת לא נודעה להם, - "פסיכיאטרים" יקרא להם וכך נודעו.
ובארמון אחד היה בן שיחם, - שר המדינה. איש אחר לא השיח עמם, ואף לא מבקשים היו – ככלל – בני שיח בעניין רב מחוץ למשכנם האפל והמסוגר עדיין באותם ימים ומסתפקים היו זה בזה בלבד ולא יוצאים היו ובאים רבות בדרכים ובמקומות בהם בני אדם. ונשמע – כמסתבר – באזניהם המקרה אשר בא את בית המלוכה, וענין היה לאלה בכגון דא. והודיעו בדאגה רבה לשר המדינה – כי רופאים היו בעיני עצמם, - כי סובלת הנסיכה משהם בלבד יודעים ומכירים טיבו, - "הפרעת קשב". – "הפרעת קשב" – הודיעו לשר המדינה, - ורציני צליל קולם וחמור כמעה. ואף אם לא ברור לנו כיצד נמצא הספק בידי שר המדינה החרוץ והישר להזדרז במידה הדרושה, - הרי שטרם הביאה המלכה דבריה – שכן באה על סיפוקה ונחה דעתה – ועמדה להביע אמונה באמת-היותה של הנסיכה אשר היא, - הקדימה שר המדינה – אדם רציני ושקדן אף אם לא חכם במידה החורגת מן הממוצע, - והודיע – כמאמר אותן בריות שוכנות-טירתן-האפלה – כי נגועה האורחת הנכבדה – "הפרעת-קשב" – כאמור. ושאלה המלכה, - מטבע הדברים, - שכן אותו צרוף מילים לא נשמע באזניה קדם לכן, - הפרעת קשב מהי? – ושקל שר המדינה דבריה, - ושב ושקל, - ושוב שב ושקל, - וחשב ושב וחשב, - והשיבה דבר – כי אין הוא יודע. אם כך, - הקשתה המלכה – מה פשר דבריך? ומובן, - כי באין פשר אין משמעות. וספר שר המדינה עקב כך אודות שוכני הטירה הנושנה האפלים והמתייגעים, - אשר ידועים היו, לא נסתר קיומם, - אלא שלא אבה המלך, - ככלל, - במידה של חכמה – כדרכם של מלכים, - להטריח עצמו בענייניהם ולהטות אוזן להגיגיהם הפקחיים וחסרי הדעת. ולא נדרשה המלכה לומר דבר, - ושב שר המדינה אל אלה ושאלם לפשר שיאמרו.
והשיבוהו דבר, והשיב את המלכה.
דברים מתמיהים, - ולא ידעו אלה אודות נסיכות-של-אמת ורעיונות מעין אלה, אלא שהבהירו דרכם ודבריהם. ריטלין טרם נודע באותם ימים ולא היה בידם. תרופה אחרת ידעו – חמורי סבר – וקודרי מבע, - למום שמצאו בנסיכה ממנו סובלת היא בעיניהם ועל פי מומחיותם. תשכן הנסיכה חדש ימים – ואם ידרש עד לרפויה המלא אף למעלה מכך, - בדיר החזירים המלכותי. עד אם אינה מוטרדת עוד מצחנה כלשהיא שבמקום, - או מנחרות שוכני-המקום בימים כתיקונם – שאז נדע כי נרפאה והוכחה לכך שימצא תיפקודה כזה של אחד האדם. אדם בריא אשר גרגר אפונה יחיד לא יוכל – רחמנא ליצלן, - להטריד מנוחתו ולהפריע שנתו.
נזדעזעה המלכה, - אך טרם עמדה על אווילות מרעיו של שר המדינה, כילדים המדמים עצמם בשלים אשר חשיבתם בוסר כולה, - שכן מלומדים היו, - וככל מארחת המכבדת עצמה – חפצה בטובת אורחתה. וחרצה – כי יבואו אלה בפני זו, - ויביאו דברם בפניה.
ובאו לארמון, - מקום שלא מורגל היה בהם, - ולחדרה של נסיכתנו גיבורת סיפור זה. והבהירו, - כיודעים ומביני-דבר, - או בקשו להבהיר, - את שהיה בידם לומר, - מתוך שיחורו המובהק של טובתה – כמובן מאליו אשר למותר לציין. אלא שזו נסיכה הייתה. ובמבט עמדה על טיבם של הלמדנים המחוכמים אשר נזדמנו – דרך הפתעה גמורה – לחדרה שם, ובקשו להבהיר – כאמור, - טובתה הידועה אך להם. ואספה חפציה, המעטים, כמובן מאליו במצב האמור, - ושמה פעמיה משם ולחוץ. ואל בני שיחה – או אל שבקשו להמצא כאלה, - לא נתנה דעתה – ולא השיבתם מלה וחצי מלה, - ואף במבט לא זכתה את אותם בני אדם ידענים ומשכילים, חרף נסיונותיהם הבהירים לבוא עמה בדברים, - כדרכם של בני אדם. נוהג תמוה מדי, - בעיניהם של אלה לכל הפחות, - אשר אף אותו ישכילו לפרש על-פי מומחיותם באופן העשוי לעורר דאגתו הכנה של כל אדם בר דעת, - קרי לא הפרעת-קשב בלבד כאן, כי אם אף "פראנויה" או "סכיזופרניה" – מצב שצריכה הדעת להנתן בעניינו – כמובן, - ויש לברך על כי נזדמנו לאותו מפגש ונתגלה הדבר. – והנסיכה – כאמור, - מתוך התעלמות גמורה מן המבקשים לבוא עמה בדברים – פנתה אל דלת החדר, - ומשם אל המסדרון, ואחר אל מסדרון אחר, ואף מבלי ליטול ברכת שלום ממארחיה הנאמנים, - אל שער הארמון, ואל הגן, ואל השער החיצון, - ואחר – אין איש יודע לאן.
והנסיך, - קדר. ואבל. – ואין דרכו כמקדם ונעלמו דרכיו ונפלו פניו ואין עניינו בדבר.
ורע המצב מיום ליום. וקדרו המלך והמלכה, - ותרופה אַין.
עד כי אין עוד לשאת כזאת. היה הנסיך כלא היה ויגון דמותו וצער נפשו. ומרפא – כאמור – אַין. שנה, וחדש, ועוד חדש, וחדש נוסף – וכל הנחלים באים אל הים ודברים כשהיו ושינוי אינו נודע.
עד כי צווה המלך, - כי יועלה באש משכנן של אותן בריות משונות ומתות-מבע, כי ישרף ביתן על יושביו, - וכי יוחרב המקום אף אחרי כן וימחק מן העולם עד כי לא נודע כי עמדו שם אבנים זו על גבי זו. וכך נעשה. וטירה שם אין ואבן אין ואף הקדרות חלפה ושב הצומח לאיטו. כאן עץ ושם צמח ועשב בר כבכל מקום.
והאם שבה הצעירה אל הארמון לאחר מכן – ביום מן הימים? לא נדע. כאן תם סיפורינו. האם שבו פניו של הנסיך? האם נמצאה אחרית הדברים כבכל האגדות? אם חיו באשר ועשר מניין שנים זה או אחר? אין מענה. והחפץ לדעת דבר יבוא באותה ממלכה, ויבקש דברי ימיה, - ויודיע אף אותנו דבר. מוסר ההשכל – די בו. ואחרית הדברים, - לא הובאה בפנינו.
וביום מן הימים, הגיעה – נתדפקה על דלת הארמון, - בריה צנועה. נסיכה – לדבריה, - מאחת הממלכות השכנות, - אשר נתגלגלה לאשר נתגלגלה ובקשה מחסה ללילה – ובבקר – תמשיך את דרכה, אם בשובה לביתה ולארמונה ואם למחוז חפצה בדרכה זו – יהיה אשר יהיה.
והנסיך, - נראה – אשר לא מוטרד היה ככלל מהעדר רעיה דווקא ואפילו לנוכח מעמדו כיורש העצר, - דומה היה, או יתכן ניכר – כי עלתה בדעתו האפשרות, - ולו קלות, - בעניינה של האורחת המזדמנת וגלה עניין, - אף אם קל – בדמות החדשה אשר הופיעה בארמון, שם הדמויות – ככלל – מוכרות כולן - וידועות, - והחדשות אינן רבות, והדברים ידועים ושגורים.
והמלכה, - אשת המלך, אם הנסיך, - בקשה – יתכן משום כך, - לעמד על אם אמנם נסיכה היא אשר נזדמנה כאמור לארמון, - או אם – יתכן – תרמית כאן, - ונוכלת היא הטוענת לשאינה ולשלא תהיה ואף שאינו מוכר לה – ניתן לומר – לאמיתו של דבר.
הילכך, - הורתה להציעה את יצועה של האורחת באין-ספור מצעים, זה על גבי זה, - עד כי נדרשה לסלם על מנת לטפס ולנוח שם. ובאין רואה, נגשה המלכה, - והניחה – תחת לאלה – גרגר אפונה.
וירד הלילה ועלו דרי הארמון על יצועם, איש ואשה, - ואותה נסיכה – אם נסיכת-אמת ואם לאו ומתחזה – בהם. וישנו. רובם, - כמסתבר.
ובקר, - ונשאלה זו באם ישנה כהלכה – בידי מארחיה, - כטבעם של מארחים החפצים לדעת אם יצאו ידי חובתם ככאלה, - והנסיך ואמו המלכה בהם, בין השואלים. ותשובתה, - לאחר דברים הבאים להפיס לב יושבי הארמון בדבר איכות מצעיה וטיבם, - כי אעפ"כ נתהפכה ושבה ונתהפכה מלוא כל הלילה כולו מטעם לא-ידוע ולהרדם לא עלה בידה. ובקשה המלכה לומר – נוכח כך, - "נסיכה אמיתית" – כשהניחה דעתה כאמור, אלא שלא כך היה ולא כך נסתיימו הדברים.
בכעין טירה, המרוחקת כמטווחי קשת ואולי אף מעט למעלה מכך מן הארמון, חיה קבוצה של בריות חסרות דעת אף אם פקחיות, שוטות אך מלומדות, מבטן קודר ומצער ונעוץ עיתים בקרקע, אשר באותם ימים נסתגרה במשכנה ולא רב נזקה לעולם המאיר עדיין דאז. שכלתנים היו שוכני אותו מקום – מבנה כאמור, - ומוזרה תורתם, - וכל עולמם מחשבות יבשות כקורי עכביש ומסובכות כמוהם – חכמה אחרת לא נודעה להם, - "פסיכיאטרים" יקרא להם וכך נודעו.
ובארמון אחד היה בן שיחם, - שר המדינה. איש אחר לא השיח עמם, ואף לא מבקשים היו – ככלל – בני שיח בעניין רב מחוץ למשכנם האפל והמסוגר עדיין באותם ימים ומסתפקים היו זה בזה בלבד ולא יוצאים היו ובאים רבות בדרכים ובמקומות בהם בני אדם. ונשמע – כמסתבר – באזניהם המקרה אשר בא את בית המלוכה, וענין היה לאלה בכגון דא. והודיעו בדאגה רבה לשר המדינה – כי רופאים היו בעיני עצמם, - כי סובלת הנסיכה משהם בלבד יודעים ומכירים טיבו, - "הפרעת קשב". – "הפרעת קשב" – הודיעו לשר המדינה, - ורציני צליל קולם וחמור כמעה. ואף אם לא ברור לנו כיצד נמצא הספק בידי שר המדינה החרוץ והישר להזדרז במידה הדרושה, - הרי שטרם הביאה המלכה דבריה – שכן באה על סיפוקה ונחה דעתה – ועמדה להביע אמונה באמת-היותה של הנסיכה אשר היא, - הקדימה שר המדינה – אדם רציני ושקדן אף אם לא חכם במידה החורגת מן הממוצע, - והודיע – כמאמר אותן בריות שוכנות-טירתן-האפלה – כי נגועה האורחת הנכבדה – "הפרעת-קשב" – כאמור. ושאלה המלכה, - מטבע הדברים, - שכן אותו צרוף מילים לא נשמע באזניה קדם לכן, - הפרעת קשב מהי? – ושקל שר המדינה דבריה, - ושב ושקל, - ושוב שב ושקל, - וחשב ושב וחשב, - והשיבה דבר – כי אין הוא יודע. אם כך, - הקשתה המלכה – מה פשר דבריך? ומובן, - כי באין פשר אין משמעות. וספר שר המדינה עקב כך אודות שוכני הטירה הנושנה האפלים והמתייגעים, - אשר ידועים היו, לא נסתר קיומם, - אלא שלא אבה המלך, - ככלל, - במידה של חכמה – כדרכם של מלכים, - להטריח עצמו בענייניהם ולהטות אוזן להגיגיהם הפקחיים וחסרי הדעת. ולא נדרשה המלכה לומר דבר, - ושב שר המדינה אל אלה ושאלם לפשר שיאמרו.
והשיבוהו דבר, והשיב את המלכה.
דברים מתמיהים, - ולא ידעו אלה אודות נסיכות-של-אמת ורעיונות מעין אלה, אלא שהבהירו דרכם ודבריהם. ריטלין טרם נודע באותם ימים ולא היה בידם. תרופה אחרת ידעו – חמורי סבר – וקודרי מבע, - למום שמצאו בנסיכה ממנו סובלת היא בעיניהם ועל פי מומחיותם. תשכן הנסיכה חדש ימים – ואם ידרש עד לרפויה המלא אף למעלה מכך, - בדיר החזירים המלכותי. עד אם אינה מוטרדת עוד מצחנה כלשהיא שבמקום, - או מנחרות שוכני-המקום בימים כתיקונם – שאז נדע כי נרפאה והוכחה לכך שימצא תיפקודה כזה של אחד האדם. אדם בריא אשר גרגר אפונה יחיד לא יוכל – רחמנא ליצלן, - להטריד מנוחתו ולהפריע שנתו.
נזדעזעה המלכה, - אך טרם עמדה על אווילות מרעיו של שר המדינה, כילדים המדמים עצמם בשלים אשר חשיבתם בוסר כולה, - שכן מלומדים היו, - וככל מארחת המכבדת עצמה – חפצה בטובת אורחתה. וחרצה – כי יבואו אלה בפני זו, - ויביאו דברם בפניה.
ובאו לארמון, - מקום שלא מורגל היה בהם, - ולחדרה של נסיכתנו גיבורת סיפור זה. והבהירו, - כיודעים ומביני-דבר, - או בקשו להבהיר, - את שהיה בידם לומר, - מתוך שיחורו המובהק של טובתה – כמובן מאליו אשר למותר לציין. אלא שזו נסיכה הייתה. ובמבט עמדה על טיבם של הלמדנים המחוכמים אשר נזדמנו – דרך הפתעה גמורה – לחדרה שם, ובקשו להבהיר – כאמור, - טובתה הידועה אך להם. ואספה חפציה, המעטים, כמובן מאליו במצב האמור, - ושמה פעמיה משם ולחוץ. ואל בני שיחה – או אל שבקשו להמצא כאלה, - לא נתנה דעתה – ולא השיבתם מלה וחצי מלה, - ואף במבט לא זכתה את אותם בני אדם ידענים ומשכילים, חרף נסיונותיהם הבהירים לבוא עמה בדברים, - כדרכם של בני אדם. נוהג תמוה מדי, - בעיניהם של אלה לכל הפחות, - אשר אף אותו ישכילו לפרש על-פי מומחיותם באופן העשוי לעורר דאגתו הכנה של כל אדם בר דעת, - קרי לא הפרעת-קשב בלבד כאן, כי אם אף "פראנויה" או "סכיזופרניה" – מצב שצריכה הדעת להנתן בעניינו – כמובן, - ויש לברך על כי נזדמנו לאותו מפגש ונתגלה הדבר. – והנסיכה – כאמור, - מתוך התעלמות גמורה מן המבקשים לבוא עמה בדברים – פנתה אל דלת החדר, - ומשם אל המסדרון, ואחר אל מסדרון אחר, ואף מבלי ליטול ברכת שלום ממארחיה הנאמנים, - אל שער הארמון, ואל הגן, ואל השער החיצון, - ואחר – אין איש יודע לאן.
והנסיך, - קדר. ואבל. – ואין דרכו כמקדם ונעלמו דרכיו ונפלו פניו ואין עניינו בדבר.
ורע המצב מיום ליום. וקדרו המלך והמלכה, - ותרופה אַין.
עד כי אין עוד לשאת כזאת. היה הנסיך כלא היה ויגון דמותו וצער נפשו. ומרפא – כאמור – אַין. שנה, וחדש, ועוד חדש, וחדש נוסף – וכל הנחלים באים אל הים ודברים כשהיו ושינוי אינו נודע.
עד כי צווה המלך, - כי יועלה באש משכנן של אותן בריות משונות ומתות-מבע, כי ישרף ביתן על יושביו, - וכי יוחרב המקום אף אחרי כן וימחק מן העולם עד כי לא נודע כי עמדו שם אבנים זו על גבי זו. וכך נעשה. וטירה שם אין ואבן אין ואף הקדרות חלפה ושב הצומח לאיטו. כאן עץ ושם צמח ועשב בר כבכל מקום.
והאם שבה הצעירה אל הארמון לאחר מכן – ביום מן הימים? לא נדע. כאן תם סיפורינו. האם שבו פניו של הנסיך? האם נמצאה אחרית הדברים כבכל האגדות? אם חיו באשר ועשר מניין שנים זה או אחר? אין מענה. והחפץ לדעת דבר יבוא באותה ממלכה, ויבקש דברי ימיה, - ויודיע אף אותנו דבר. מוסר ההשכל – די בו. ואחרית הדברים, - לא הובאה בפנינו.
(אף כי עדיין הולכים הנחלים אל הים) סוף (אף כי עדיין הולכים הנחלים אל הים)
| - x - H i < > * - * - * - * < > i H - x - |
-
